נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ נ' אוזדובה שמואל קבלן בנין בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לסעדים זמניים שעניינם במניעת פעילותו הכפויה של קבלן בפרוייקט, כנגד דעתו החולקת של המזמין. ייחודו של הדיון בבקשה כפול: ראשית, המשיבה (היא הקבלן) אינה מתנגדת עוד כיום לסעדים שנתבקשו בבקשה בתחילה, קרי, הפסקת פעילותה באתר, גם אם אינה נכונה שיינתן צו פורמלי. שנית, שני הצדדים מעוניינים שבית המשפט יעניק להם סעדים נוספים מעבר לאלו שנזכרו מפורשות בבקשה המקורית: המבקשת (היא המזמינה) – עותרת לכך שכחלק מן הצו ייאסר על נציגי המשיבה להיכנס לאתר; המשיבה – שיימנע מן המבקשת להמשיך בביצוע העבודות באתר באמצעות אחר.

רקע

1.וזהו הרקע למחלוקת, באופן תמציתי: המבקשת (להלן: נתג"ז) היא חברה ממשלתית שיוסדה על מנת להקים ולהפעיל מערכת ארצית להולכת גז טבי בלחץ גבוה. המבקשת ערכה מכרז פומבי לבחירת קבלן ראשי לביצוע עבודות הנדסה אזרחיות להקמת תחנה המהווה חלק מן המערכת האמורה (להלן: העבודות), באתר "סוגת" שבאיזור קריית גת (להלן: האתר). הצעתה של המשיבה (להלן: אוזדובה) זכתה במכרז. נתג"ז התקשרה עם אוזדובה בהסכם שנלווה למסמכי המכרז (להלן: ההסכם). נקדים ונאמר שאף שמדובר בהסכם מעט מתון יותר מהסכמים לביצוע עבודות הנדסה אזרחיות, המגיעים לפתחו של בית המשפט, הרי שמדובר עדיין בהסכם המעניק למזמין סמכויות ושיקול דעת נרחבים ביותר ביחס לניהול הפרויקט, ולהכרזה על השהיית העבודות ואף ביטול ההסכם, תוך הגבלה ברורה של זכויותיו של הקבלן לתשלומים במקרה של ביטול.

2.העבודות, אין חולק, בוצעו בפיקוחה של חברה מפקחת, כמבואר בהוראות ההסכם, ולטענת המבקשת – אף לפי חובתה לפי דין (יצוין כי בין הצדדים חילוקי דעות, שנתחדדו בדיון, באשר לגוונים מסוימים של הפיקוח. לא מצאתי להרחיב באלה, הן בהיעדר נפקות של ממש, הן בהיעדר טיעון סדור מצד המשיבה בעניין גם בפרק בתגובתה שהוקדש לכך). אין חולק שמשמונה מפקח לפרוייקט, חייב הקבלן לסור בקפדנות להוראותיו (ראו: סעיף 3 להסכם, נספח א' לבקשה, המעניק למפקח סמכויות נרחבות ביותר למתן הוראות לקבלן).

3.תקרית שבין גורמי הפיקוח לאוזדובה הובילו לקריסת הקשר שבין בעלי הדין כאן. למנכ"ל אוזדובה, מר חגי אוזדובה, היו טענות חריפות כלפי גורמי הפיקוח, כך לטענתו שלו. בישיבה שהתקיימה בין הצדדים ביום 18.8.13, הובילו טענות מר אוזדובה לוויכוח שבין הצדדים, שעלה ל"טונים גבוהים" (שוב, לגרסת המשיבה עצמה). לטענת נתג"ז, סופו של הוויכוח בכך שמר אוזדובה נגח בפניו של מנהל הפרוייקט באתר מטעם חברת הפיקוח, מר בני פאר, וגרם לו חבלה וחתך מתחת לעינו. עדות ברורה לאלה מצויה בתמונות שצורפו לבקשה (נספח 5). ומר פאר אף הגיש תלונה במשטרת ישראל. טענת מר אוזדובה בתצהירו היא כי מר פאר אחז בו ולכן מר אוזדובה ניסה "להתנער ממנו והוא [מר פאר] נחבל". לאחר נגיחה או שמא התנערות זו, שהביאו את יחסי הפיקוח והקבלן לשפל, עזבו נציגי הפיקוח את האתר. הן נתג"ז הן הפיקוח דרשו בעקבות זאת מאוזדובה לחדול מלהתייצב באתר, תוך טענה להתנהלות בריונית נמשכת מצד הקבלן, ששיאה באותה תקרית אלימה. אוזדובה מצדה התעלמה מהוראה זו, נכנסה לאתר חרף הצבת מאבטחים מטעם נתג"ז בכניסה לאתר, והמשיכה להתייצב באתר לשם ביצוע העבודות, גם בהיעדר גורמי פיקוח, תוך שתכתובת שבין הצדדים (נספח 6 לבקשה) לא הועילה.

4.על הרקע האמור הגישה המבקשת ביום 22.8.13 לבית משפט השלום באשדוד תובענה בדרך של המרצת פתיחה, להורות לאוזדובה שלא לבצע את העבודות באתר, בציינה כי ביצוע עבודות ללא פיקוח מנוגדת להסכם ולדין, תמנע אפשרות של נתג"ז לקבל אישור לתחנה המוקמת באתר, ותביא לעיכוב בהשלמת פרוייקט הגז הטבעי, על כל הכרוך בכך. בגדרי התביעה עתרה המבקשת לצו מניעה זמני, ראשית במעמד צד אחד, שימנע מן המשיבה להימנע מביצוע עבודות באתר. המבקשת הבהירה כי אינה מבקשת עדיין סעד לסילוק יד של הקבלן או סעדים בקשר עם ביטול ההסכם שבין הצדדים.

5.בית המשפט באשדוד (כב' סגן הנשיא, השופט גיל דניאל) נתן למבקשת ביום הגשת הבקשה צו ארעי האוסר על המשיבה להיכנס לאתר ולהמשיך בביצוע עבודות כלשהן. דיון נקבע ליום 28.8.13, ולקראתו הגישה אוזדובה תגובתה. תמציתה: אין כל עילה להפסקת עבודתה באתר; הסעד שניתן רחב משנתבקש; נתג"ז פועלת בחוסר תום לב ומנסה להמשיך בעבודות באמצעות קבלני משנה של אוזדובה; והיעדר סמכות עניינית ומקומית לדון בבקשה.

6.דיון התקיים ביום 28.8.13, ונמצא בו כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום בתל אביב, ועל כן הועבר הדיון בהתאם. עם זאת, קבע בית המשפט באשדוד (כב' השופט חיים חדש) כי נוכח האלימות שהובילה להגשת הבקשה, ייוותר הצו הארעי הרחב בעינו עד הכרעת בית משפט זה בבקשה לסעד זמני. כן נקבע כי כדי לשמור על האינטרסים שלה, תוכל אוזדובה חרף האמור להציב שומר באתר שישמור על הציוד השייך לה.

7.עם העברת הבקשה לבית משפט זה הוריתי לצדדים, בשים לב לכך שכבר הוגשה תגובה ואף נערך דיון ולו חלקי בבית משפט השלום באשדוד, להבהיר האם יש מניעה להכרעה על יסוד הכתובים בבקשה. המשיבה עמדה על קיום דיון, כפי זכותה, ודיון נקבע ליום 9.9.13, בהתאמה למועדים שציינה בהודעתה. לקראת הדיון הגישה המבקשת תשובה לתגובה, אף זאת כפי זכותה, ועדכנה כי לאחר הגשת הבקשה לסעד זמני ניסתה לקיים פגישה עם אוזדובה אך זו התעלמה מן הפנייה, ועל רקע כל האמור אף הודיעה נתג"ז לאוזדובה על ביטול ההסכם ודרשה כי זו תסלק ידה מן האתר. כן צוינה תכתובת שבין הצדדים, שלא ארחיב בה.

8.דיון התקיים כאמור, וכך אף חקירות קצרות של המצהירים מטעם הצדדים, סמנכ"ל נתג"ז מר חיים מוסקוביץ ומנגד מר חגי אוזדובה. בעלי הדין ביקשו להשלים עוד טיעוניהם, והדבר הותר להם. עוד טרם השלמת הטיעונים, ונוכח טענת אוזדובה כי המבקשת החלה לפעול יחד עם קבלני המשנה של אוזדובה, עתרה האחרונה בגדרי ההליך הנוכחי לצו שיאסור על המבקשת לפעול כך. בקשה זו נדחתה בקצרה על אתר, וארחיב מעט בהמשך. משהושלם איסוף טיעוני הצדדים, הגיעה שעת השלמה והכרעה.

דיון

9.דין הבקשה, במתכונתה המורחבת, להתקבל. דין בקשת אוזדובה לצו נוגד – להידחות.

10. נפתח בצו שהתבקש בבקשה המקורית – מניעת המשך ביצוע העבודות באתר. אפילו טוען קבלן כי הפסקת העבודות בידי מזמין העבודה מהווה הפרת הסכם (ובהתאם – מזכה אותו בפיצוי), קשה למצוא הנמקה מספקת שתבסס את זכותו של הקבלן להמשיך ולעבוד באתר, על אפו ועל חמתו של המזמין, ובפרט כאשר מדובר בפרוייקט האמור (ואף חייב, לטענת המזמין) להתבצע בפיקוח, אותו פיקוח עצמו שהונס מן האתר בעקבות האירוע האלים הנזכר. קשה להבין כיצד ראתה אוזדובה לנכון להיכנס בכוח לאתר ולהמשיך בעבודות בפרוייקט, חרף הוראות ברורות בהסכם (בפרט – סעיפים 16 ו-17) והוראות מפורשות של נתג"ז ונציגים בחברת הפיקוח (ולא ראיתי להידרש לחלוקת התפקידים המדויקת בחברה זו). ואכן, אוזדובה עצמה נסוגה בה בינתיים מן הטענה שהיא רשאית להמשיך בביצוע עבודות בניגוד להוראת המבקשת (סעיף 11 לטיעון המשלים מטעמה), נסיגה מאוחרת אך נכונה וחשובה. יש לשאול אמנם האם נוכח הצהרה (מאוחרת) זו של אוזדובה יש צורך בצו פורמלי, ודאי כזה שאוזדובה חשה כי יפגע במוניטין שלה. אולם התשובה לכך טמונה באירועי העבר. הרקע האלים להתמוטטות הקשר שבין המפקחים לקבלן (ואין חשיבות לגוונים המדויקים שבהם מנסה המשיבה לצבוע אותו, שכן הם נותרים קודרים), ונחישותה של אוזדובה להמשיך בביצוע העבודות חרף ההוראות הנוגדות המפורשות שקיבלה, מכווינות לתוצאה אחת – של אכיפת אותה הסכמה של אוזדובה להימנעות מביצוע עבודות בניגוד להוראות המבקשת, בדרך של צו שיפוטי מפורש.

יוטעם, בבחינת תמונת מראה להליך כאן, כי אילולא נהגה אוזדובה בכוח הזרוע והיתה שועה לבקשת נתג"ז, הרי שלא נתג"ז היתה צריכה לפנות לבית המשפט כי אם אוזדובה, להמשך ביצוע העבודות בידה. והרי בעניינים מעין אלה נטיית בית המשפט היא ודאי לא לכפות על מזמין עבודה את המשך מתן השירות, ודאי בנסיבות הקשות שתוארו, אלא להפנות את הקבלן לתביעת פיצויים, אם בכך יחפוץ.

11.עתה יש לבחון האם להורות על איסור כניסת נציגי אוזדובה לאתר, כפי שהורה בית משפט השלום הנכבד באשדוד, אף שהדברים לא נדרשו פורמלית בבקשה המקורית כי אם רק בהמשך הדיון. התשובה לשאלה זו היא בחיוב.

12.מבחינת סמכות, אין חולק, כי זו קיימת; בין אם כסמכות טבועה; בין אם כיוון שבית המשפט נתבקש, כמקובל, ליתן כל סעד נוסף שיראה לנכון; בין אם כיוון שיש להידרש להתפתחויות שחלו מאז הגשת הבקשה המקורית; ובין אם משום שנתבקש הדבר במהלך הדיון בבקשה לסעד זמני, ולמשיבה ניתנה האפשרות להידרש לסוגייה.

13.אף מבחינת דרך הפעלת שיקול הדעת, הרי שזו מכווינה למתן הצו. אבאר.

אכן, אין עסקינן בתביעה לסילוק יד. בהתאם, לא יינתנו הוראות כלשהן ביחס לציוד של אוזדובה שנותר באתר. אולם מרגע שאוזדובה עצמה הסכימה (באיחור רב) כי אכן אין היא יכולה לכפות על נתג"ז לבצע עבודות בניגוד להוראותיה ואינה יכולה להתייצב באתר על מנת לבצע עבודות, ומשהובהר כי נדרש צו שיפוטי שיעגן תובנה זו, נוכח אירועי העבר, הרי שאין כל תוחלת גם בכניסת מי מנציגי אוזדובה לאתר, זולת אותו שומר על ציודה. מבחינה זו, החלטותיהם של המותבים הקודמים שדנו בבקשה, והורו על מתן הסעד הרחב יותר של אי כניסת נציגי המשיבה לאתר (זולת אותו שומר) – מקובלות עליי, בכל הכבוד הראוי. הדברים מקבלים משנה תוקף משחלו בינתיים התפתחויות, המבקשת זימנה את המשיבה לישיבה ליום 25.8.13 אשר המשיבה, באופן בעייתי ביותר, בחרה להתעלם ממנה, ובהתאם הודיעה המבקשת למשיבה על ביטול ההסכם. בנסיבות אלה, אם היו עוד למשיבה טענות כלשהן שלפי ההסכם (סעיף 30) נדרשת התראה בת שבוע קודם להפעלת סנקציות בידי התובעת, הרי שזו ניתנה. כאשר אין המשיבה מבצעת את העבודה, אין נציגיה נחוצים באתר.

14.מבין שלל הטענות של המשיבה בשאלה מדוע אין ליתן בידי המבקשת את הסעד המבוקש (ומובן שבחנתי את כולן ביסודיות), אחת דורשת התייחסות כאן, והיא – הטענה לזכות העיכבון של המשיבה. דרך הילוכה, בתמצית: כקבלן, יש לה זכות עיכבון במקרקעין לגביית חובותיה, הנובעים מהפסקת ההתקשרות, ומתן הצו יסכל את זכות העיכבון. המדובר בטענה הנחזית דלת עוצמה, ממגוון של טעמים. אפרטם בתמציתיות, שכן טענה זו לבשה צורתה הסופית למעשה באיחור רב ורק בגדרי השלמת הטיעון מצד המשיבה.